ניכר כי הגישה שנוקט כב’ הרשם הינה מצמצמת ולפיה יוטל נטל ראייתי כבד יותר על המבקש להוכיח באמצעות ראיות פוזיטיביות כי:
- הדמות המבוקשת לרישום ממלאת בפועל תפקיד של סימן מסחר; כלומר מהווה מרכיב מרכזי באבחנה של ציבור הצרכנים את הטובין או השירותים מיצרנים אחרים;
- הדמות המבוקשת לרישום אינה בעלת תפקיד אסתטי או פונקציונאלי ממשי;
- נעשה שימוש בדמות המבוקשת באופן כזה שהרשם ישתכנע שהמדובר במקרה מיוחד המצדיק את רישומה של הדמות כסימן מסחר תלת מימדי לאור העובדה שהסימן רכש אופי מבחין;
כזכור, במידה ומשולמות אגרות החידוש, תוקפו של סימן מסחר אינו מוגבל בזמן, בעוד שתוקפו של מדגם רשום המגן על עיצובים תעשייתיים, מוגבל ל-15 שנה בכפוף לתשלום אגרות תקופתיות.
מקור גישתו של הרשם הינה ככל הנראה במטרה למנוע מסלול עוקף מדגם, ולפיו מבקשים רבים שיבקשו לקבל הגנה על עיצוביהם לנצח, יגישו בקשות לרישום סימני מסחר בטענה שההלו סימני מסחר תלת מימדיים, בעוד שהיה ראוי כי העיצוב התעשייתי יוגן עפ”י מדגם.
בכל מקרה, מובהר כי במידה והדמות תהיה ראויה לרישום כסימן מסחר תלת מימדי, תתווסף הערה מתאימה על כך, בפנקס סימני המסחר.
ההנחיות באו בעקבות פסיקתו האחרונה של בימ”ש העליון בעניין טופיפי, ולפיו הוכרת עקרונית הפרה של סימן מסחר תלת מימדי, בשל דימיון ייחודי של המוצר עצמו (צורת הבלוט).
