מאת: דניאל פריימן, עו”ד
הסכם לונדון שיכנס בתחילת חודש מאי 2008 לתוקף, מפחית באופן משמעותי את עלויות השגת פטנט אירופי לכלל הממציאים בעולם ובישראל.
עפ”י ס’ 65 לאמנת הפטנטים האירופית, המסדירה את נושא הגשת בקשות הפטנט האירופיות, לאחר קיבול הבקשה, נדרש המבקש לתרגם את הבקשה כולה (תיאור ותביעות) לאחת מהשפות הרשמיות בכל מדינה בה מבקש הממציא לאשרר את הפטנט הרשום. במדינה בה לא מאושרר הפטנט ולמעשה לא מוגש תרגום של כתב הפטנט, פוקעת זכותו של הממציא בפטנט והוא אינו מוגן בה.
על אף שהסכם לונדון, אושרר ע”י המדינות הבאות: אנגליה, גרמניה, דנמרק, איסלנד, לטביה, ליכטנשטיין, מונקו, הולנד, סלובניה שבדיה, שוויץ, הוא לא נכנס לתוקף עד עתה כיוון שעפ”י הוראותיו, הוא צפוי להיכנס לתוקף רק לאחר שכל אחת משלוש המדינות: אנגליה, גרמניה וצרפת יאשררו את ההסכם. בעוד שאנגליה וגרמניה אשררו את ההסכם עוד לפני מספר שנים, הפרלמנט הצרפתי אשרר את ההסכם רק לאחרונה (9 באוקטובר 2007).
סעיפי ההסכם קובעים כי אחד משני ההסדרים הקבועים בסעיף 1 ו-2 להסכם ייושמו בכל מדינה, עפ”י המפורט להלן.
עפ”י ההסדר הראשון, מדינה שאחת השפות הרשמיות בה הינה שפה המהווה בנוסף שפה רשמית באיחוד האירופי (אנגלית, צרפתית או גרמנית) מוותרת הלכה למעשה על דרישת התרגום המופיעה בסעיף 65 לאמנה, ותכיר בהגנתו של הפטנט בתחומה גם ללא התרגום לשפתה המקומית.
במצב בו אחת מהשפות הרשמית באיחוד האירופי אינה גם אחת השפות הרשמיות באותה המדינה, אומנם פוטרת את המגיש בהגשת תרגום לשפה המקומית של תיאור הבקשה (המהווה לרוב את רוב עמודי כתב הפטנט) אבל ביכולתה של המדינה לדרוש כי מערכת התביעות תתורגמנה לאחת מן השפות המקומיות המוכרות בה.
ראוי לציין כי אף על פי כן, אין בכך כדי לפטור מגיש מביצוע הפעולות הנוספות הדרושות לאשרור הפטנט באותה המדינה, אולם המשמעות המעשית הינה כי המכשול הגדול שהגנת ההגנה באותה המדינה – הצורך בתרגום – הוסר חלקית.
